הסרת חיסיון בקשר לדו"ח פנימי של חברת 'מקורות'

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת דותן) בע"א 3564/06 מיום 5.3.07, בגדרו נדחה ערעור על החלטת בית המשפט (השופט ברוך) בבש"א 19760/06 מיום 13.11.06. עניינה של הבקשה בהחלטות שתי הערכאות להורות למבקשת למסור לעיונם של המשיבים דו"ח שערכה בקשר לפרוייקט התפלת מים מליחים בקציעות.

הרקע וההליכים

ב.        המשיבים תבעו את המבקשת בגין נזקים שלטענתם נגרמו לגידוליהם החקלאיים לאחר שהשקום במים שסיפקה המבקשת, אשר הכילו ריכוז גבוה של היסוד הכימי בורון (Boron). במסגרת קדם המשפט עתרו המשיבים לקבל צו גילוי מסמכים כללי וספציפי ("צו גילוי מסמך פלוני") (בש"א 2164/06). בין היתר התבקש גילוי ספציפי של "דו"ח הבדיקה של פרויקט מתקן ההתפלה בקציעות שנערך לאחר השבתת המתקן" (להלן: הדו"ח). חרף התנגדות המבקשת לצו הגילוי הספציפי, קבע הרשם המלומד ביום 4.5.06 כי המסמכים, ובכללם הדו"ח, רלבנטיים לבירור התובענה וכי קיימת הצדקה מהותית לגילוים. על החלטה זו לא הוגש ערעור.

ג.        בתצהיר גילוי המסמכים שהגישה המבקשת ביום 2.8.06, נטען כי הגם שהדו"ח מצוי בידיה, הוא חסוי בשל הכנתו "לצורך הליכים משפטיים". ביום 19.9.06 עתרו המשיבים להורות למבקשת להעביר את הדו"ח לעיונם (בש"א 19760/06). המבקשת התנגדה לבקשה, בנימוק שהדו"ח הוא מסמך פנימי העוסק בבקרה ובאיכות של ההפעלה הכוללת של המתקן בקציעות, והחלק הנוגע לבורון מהוה אך מיצער ממנו; כן נטען, כי החלק בעניין הבורון הוכן לאחר שהחלו המשיבים בהליכים משפטיים; כי הדו"ח חוסה תחת כנפיו של סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, וכי משיקולים של הרמוניה נורמטיבית יש לקבוע שחל על הדו"ח חיסיון הזהה במהותו לדו"ח של ועדת בקרה ואיכות של מוסד רפואי לפי חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996; נטען גם, כי גילוי הדו"ח עלול לגרום לפגיעה בצדדים שלישיים. ביום 13.11.06 קיבל בית המשפט (הרשם השופט ברוך) את הבקשה, תוך שהוא דוחה את טענת המבקשת (המשיבה שם) כי הדו"ח הוכן לצורך הליכים משפטיים; זאת בנימוק שהדו"ח הוזמן בעקבות החלטת מנכ"ל המבקשת מיום 29.4.04, שעה שהתביעה הוגשה ביום 26.10.04.

ד.        ערעור שהגישה המבקשת על החלטת הרשם נדחה ב-5.3.07 (ע"א 3564/06, מפי השופטת דותן). נקבע, כי הדו"ח לא הוכן לקראת תביעות צפויות. בית המשפט השתית את קביעתו בין היתר על כתב המינוי של ועדת הבדיקה מכינת הדו"ח - אשר אין בו אינדיקציה לכך שזו נועדה להכין הליכים משפטיים מול המשיבים, וכן על תצהירו של מר רפי בועז - נציג המבקשת - מיום 26.10.06 שצורף לתגובת המבקשת, אשר אין בו אזכור של טענה זו. נפסק כי אין בהעברת הדו"ח לעיון המשיבים כדי לפגוע בסודות מסחריים של המבקשת או לפגוע בצדדים שלישיים, שכן כל הנאמר בתצהירו של מר רפי בועז הוא כי בדו"ח מוזכרים מערכות יחסים עסקיות בין המבקשת לצדדים שלישיים. נקבע, כי אין מסמך נהנה מחיסיון רק בשל היותו "מסמך פנימי" שהוכן לצרכי חברה, וכן אין ללמוד גזרה שוה מהוראות חוק חופש המידע "מכיוון שיש לפרש דבר חקיקה, בין היתר, על פי תכליתו... [ו]כי בהתנגשות בין תכלית גילוי האמת שביסוד ההליך האזרחי מול מגבלות מתחום המשפט הציבורי, יש להעדיף את גילוי האמת במסגרת המחלוקת המשפטית הקונקרטית". עוד נאמר, כי אין מקום להשוואה עם החסיונות שנקבעו בסעיף 21(3) לחוק זכויות החולה, מאחר ששם עסקינן בחוק ספציפי, ומכיוון שהחיסיון דהתם מתייחס אך ורק לממצאי ועדה המוקמת מכוח סעיף 21 לחוק זה.

ה.        מכאן הבקשה הנוכחית. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, נתבקשה המבקשת (ההחלטה מיום 20.5.07) להעביר לעיוני את הדו"ח נשוא המחלוקת. הדו"ח התקבל ביום 24.5.07.

טענות המבקשת

ו.        המבקשת חוזרת על עיקרי טענותיה בערכאות הקודמות. ראשית, נטען כי קיימת מחלוקת בפסיקת הערכאות הדיוניות בעניין גילוי מידע הכלול בחריגים לפי חוק חופש המידע במסגרת הליך אזרחי (כך למשל, בשונה מן ההכרעה בענייננו, בש"א (ירושלים) 1632/06 פרמה גורי בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (טרם פורסם); בש"א (ירושלים) 3637/05 עיזבון שואהין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)- שניהם מפי השופט דרורי, שסבר כי על השניים - הליך חופש המידע וההליך האזרחי - לעלות בקנה אחד). לפיכך נודע לבירור הסוגיה חשיבות ציבורית. נטען, כי היה על בית המשפט להעדיף את האינטרס של המבקשת, שהיא רשות ציבורית לפי סעיף 2 לחוק חופש המידע, לאפשר לה להמשיך לנהל דיונים פנימיים כנים, על פני אינטרס הגילוי של המשיבים, בפרט שעה שמרביתו של הדו"ח אינו רלבנטי להליכים נשוא תיק זה. שנית, נטען כי המדובר בדו"ח כללי פנימי שנועד לבחון את פעילותו של מתקן התפלה, ובו פרק אחד הדן בסוגיית הבורון - שהוא כשלעצמו חסוי מאחר שהוכן בעת צפי לתביעת המשיבים. לעניין זה נטען, כי בית המשפט סירב שלא בצדק לעיין בדו"ח ולהפעיל את שיקול דעתו על פי תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. שלישית, נטען כי מטעמי הרמוניה נורמטיבית יש לקבוע שחל חיסיון על הדו"ח, בהיותו זהה במהותו לדו"ח של ועדת בקרה ואיכות של מוסד רפואי. רביעית, נטען בית המשפט התעלם מהטענה שגילוי הדו"ח עלול לגרום למבקשת ולצדדים שלישיים נזקים בחשפו את סודותיהם המסחריים.

טענות המשיבים

ז.        בתגובתם העלו המשיבים מספר טיעונים, והרי עיקרם. ראשית, נטען כי המבקשת הגניבה ראיות בצרפה את תצהירו של מר רפי בועז מיום 27.11.06 - תצהיר שלא הוגש בתגובתה המקורית של המבקשת לבקשה לעיון בדו"ח, אלא במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע בגדרי ערעור. התצהיר הרלבנטי כנטען הוא זה הנזכר מעלה, מיום 26.10.06. שנית, סוגיית הרלבנטיות של הדו"ח אינה יכולה לשמש טענה בידי המבקשת, שעה שנקבע בהחלטה מיום 4.5.06 (בש"א 2164/06) כי הדו"ח רלבנטי והמבקשת לא עירערה על כך. שלישית, נטען כי אין הדו"ח חסוי הואיל ומטרתו הדומיננטית - כאמור בכתב המינוי של הועדה ובתצהירו של מר רפי בועז - היתה לתחקר את הליך הקמת מתקן ההתפלה, ולא להתכונן להליכים משפטיים עתידיים. רביעית, נטען כי על מנת להביא לידי הרמוניה נורמטיבית עם הפסיקה לפי חוק זכויות החולה, יש לקדם חקיקה מתאימה - ואין זה נושא המתאים להכרעה פסיקתית. חמישית, נטען כי על המבקשת לדבוק בטיעון אחד בלבד, שהדו"ח חסוי מאחר שהוכן לצרכי משפט - כפי שטענה בתצהיר הראשוני בהליך גילוי המסמכים, אף הוא בחתימת רפי בועז, מיום 2.8.06; כי הבקשה לעיון בדו"ח שהגישו המשיבים מבוססת על תקנות סדר הדין האזרחי ולא חוק חופש המידע; וכי גם אם תתקבל טענת המבקשת כי חוק חופש המידע מגביל את העיון בדו"ח, אין בכך כדי לשנות את התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, הן בשל היות הדו"ח רלבנטי לתביעה והן מאחר שהמבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה מכוח חוק חופש המידע על מנת שתהא זכאית לחסות בצילו של הסייג המנוי בסעיף 9(ב)(4). שישית, נטען כי המבקשת לא הרימה את נטל ההוכחה כי בהעברת הדו"ח לעיון המשיבים ייגרמו לה ולצדדים שלישיים נזקים ויחשפו סודותיהם המסחריים - דבר שגם לא הועלה מפורשות בתצהיריו של רפי בועז.

דיון והכרעה

ח.        לאחר העיון החלטתי שלא להיעתר לבקשה. אמנם המדובר בשאלה שבאופן בסיסי כשלעצמה יש בה עניין משפטי וציבורי, אך נסיבות העניין אינן מצדיקות מתן רשות ערעור, והתערבות בהחלטותיהם של שני בתי המשפט.

גילוי המסמכים

ט.        מהות העיקרון של גילוי המסמכים והעיון בהם בשלב ההכנה למשפט היא חשיפת האמת. החתירה לאמת משרתת את אינטרס הצדדים לעשיית משפט צדק - ואת אינטרס הציבור לתקינות פעילותה של המערכת המשפטית:

 "הכלל הוא, שרשאי בעל דין לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם 'מועילים' ובין שהם 'מזיקים'. 'מסמכים מועילים' - הם מסמכים היכולים לתמוך במבקש ו'מסמכים מזיקים' הם מסמכים התומכים בעמדת המשיב, ואפשר שאם יגיעו מראש לידיעת המבקש, יוכל ליטול את עוקצם בראיות אחרות. משחק 'בקלפים גלויים' עשוי, בדרך כלל, למנוע קיומן של טקטיקות פסולות של הפתעת היריב ודחיית המשפט, לפי בקשת בעל הדין המופתע, כדי להביא חומר ראיות לסתור. הוא גם עשוי לשמש לעתים כגורם משמעותי להבאתם של בעלי הדין לכלל פשרה" (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח, פ"ד נה(1) 515, 521 - המשנה לנשיא ש' לוין).

הגם שנטיית הדין היא שימוש ב"קלפים גלויים" לשם גילוי האמת במחלוקות, וכך יאה גם מוסרית, הנה מעת לעת מזדמנים מצבים בהם נדרש בית המשפט למצוא את נקודת האיזון בהתנגשות עם שיקולים שונים והיבטים שהחברה נדרשת להגן גם עליהם (ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, סעיף 163 בעמ' 151). על רקע זה התגבשו במשך השנים חסיונות אחדים, מקום בו נמצאו ערכים חברתיים המצדיקים זאת: "אין לומר כלל כי תתגלה האמת, גם אם ייחרב העולם (על משקל: JUSTICIA FIAT ET EREAT MUNDUS). עם זאת, הגישה כלפי החיסיון הינה חשדנית. רק במקרים מיוחדים וחריגים יוכר החיסיון" (רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516, 521 - הנשיא ברק - (להלן פרשת גלעד)). "גם משהוכר הצורך בהחלת חיסיון בתחום מסוים, היקפו על פי רוב מוגבל ויחסי... פרי שקלול ערכי במישור העקרוני ולצרכי ההחלה הקונקרטית לנסיבות מקרה נתון" (רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי (טרם פורסם) - השופטת פרוקצ'יה; (להלן פרשת שירי); ראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה 9, תשס"ז), 199).  על רקע זה יש לבחון את שלפנינו.

עיון בית המשפט במסמך שנתבקש לגביו חיסיון

י.        (1) כפי שצוין, ביקשתי בהחלטה מיום 20.5.07 לעיין בדו"ח ועדת הבדיקה, והוא הועבר אלי. סברתי כשלעצמי, כי ראוי שבית המשפט יבחן מסמך שמתבקש לגביו חיסיון כדי לעמוד על טיב הנושא - פעולה שהיתה עשויה בהקשר דנא לייתר את ההליכים בבית משפט זה ואולי חלקם בבית המשפט המחוזי, ולאו מילתא זוטרתא היא. הכלי הדיוני הנתון לכך הוא הוראת תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, המרשה לבית המשפט ולרשם לעיין במסמך שלגביו מתבקש חיסיון "כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו". אכן, משכבר הימים פורשה תקנה זו ככרוכה בחשד בכנות תביעת החיסיון, ועל כן כמי שאינה מיועדת לשימוש בדרך שיגרה (ע"א 407/73 גואנשיר נ' חברת החשמל, פ"ד כט(1) 169, 171-170 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, זוסמן, וראו גם האסמכתאות דשם וכן זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מה' 7 תשנ"ה) ס' 357 הע' 59, בעמ' 442). ואולם, לימים נתפתחה גישה שונה (ראו בר"ע 4865/93 הבנק הבינלאומי הראשון נ' נאות מרינה בת-ים (לא פורסם) - השופט, כתארו אז, אור, ובמיוחד רע"א 900/99 קמינסקי בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם) - השופטת שטרסברג - כהן), לפיה "המדיניות המשפטית היא שיש לגלות כל מסמך שבידי צד שיכול להאיר עובדות או היבטים כאלה או אחרים בהליך משפטי. למעט חריגים, ראוי לערוך בירור ממשי על מנת לבדוק אם אכן מסמך מסוים בא בגדר איזה מן החריגים".

           (2) והנה בעיצומה של כתיבת החלטה זו ניתנה ביום 13.6.07 החלטתו של המשנה לנשיאה ריבלין ברע"א 5806/06 עזבון נמירובסקי נ' שימקו (טרם פורסמה) (להלן פרשת נמירובסקי). ההחלטה (זו כותרתה, ולעיצומה הריהי פסק דין) עוסקת בחסיון מסמכים, ופורשת בהרחבה את האסמכתאות הרלבנטיות. נאמר שם, כי במחלוקות באשר לחסיון מסמך "הכלל צריך להיות שימוש בתקנה 119. רק מקום שבו עיון של בית המשפט במסמך שבמחלוקת אין בו כדי לתרום להבהרת טענת החיסיון, יתייתר הצורך בעיון כזה". דברים אלה תואמים את הגישה המרחיבה באשר לחובות הגילוי, המשתלבת במגמות הכלליות בתחום סדרי הדין האזרחי. אלה מתבטאות "בכרסום ביסודות הקלאסיים של השיטה האדוורסרית, ואימוץ יסודות בעלי אופי אינקויזיטורי" (שוורץ, סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות (תשס"ז), 323). ועוד: "הקו המנחה השזור במגמה זו הוא ניסיון להסיר מכשלות פורמליות ממסלול ההליך השיפוטי, כדי להגיע לכלל הכרעה שיפוטית המבוססת על אדנים מהותיים" (שם, עמ' 49-48 הערה 3). בכל הכבוד, מצטרף אני לדברים אלה.